החלטה
1.בפני בקשה להחזרת תפוס, רכב מסוג פולקסוגן דגם LT35 מ.ר. 2215962 שנת ייצור 2007 (להלן:"הרכב").
רקע וטענות הצדדים:
2.ענאן מרעי (להלן:"הנאשם") נעצר בגין חשד לביצוע עסקאות סחר בסמים וביום מעצרו נתפס הרכב והוא מצוי עד היום בחזקת המשטרה.
ביום 28.3.13 הוגש כנגד הנאשם ואחרים כתב אישום, בין היתר בגין סחר בסמים.
3.המבקשת הינה חברה להסעות והיא טוענת לבעלות ברכב. לטענתה הרכב רשום על שמה במשרד הרישוי. ב"כ המבקשת טען בבקשתו כי ביום 7.8.11 נערך הסכם מכר רכב בין המבקשת לנאשם, כאשר מחיר הרכב הינו 106,000 ₪ פלוס מע"מ. בהתאם להסכם בין הצדדים, הנאשם עבד כקבלן משנה אצל המבקשת, קיבל לידיו את הרכב, ביצע ברכב הסעות לבקשת המבקשת והיה מגיש למבקשת חשבוניות בגין העבודה שביצע, כאשר המבקשת היתה מקזזת את סכום החשבוניות מעלות הרכב. עוד נטען בבקשה כי הנאשם הפר את תנאי הסכם המכר ולא עמד בתשלומי החוב, כאשר בהסכם מכר רכב נאמר במפורש כי רק לאחר תשלום מלוא התמורה בגין הרכב, הרכב יעבור על שם הנאשם. לפיכך ומשלא שילם הנאשם את מלוא התמורה הרי שהרכב הינו עדיין בבעלות המבקשת ויש להחזירו אליה.
4.המשיבה מתנגדת להשבת הרכב למבקשת מאחר ולטעמה כנגד הנאשם הוגש כתב אישום חמור בגין עבירות של סחר בסמים מסוכנים, ועם הגשת כתב האישום המאשימה הודיעה כי בכוונתה לחלט את הרכב נשוא הבקשה, שכן הרכב שימש לביצוע העבירות.
המשיבה טוענת כי בתיק החקירה מצויות ראיות המצביעות על כך שהרכב נמצא בשימושו הבלעדי של הנאשם כאשר גם בעליה של המבקשת, מר רונן קורקוס, מודה בכך בחקירתו במשטרה. לטענת המשיבה, וכפי שעולה מעדותו של רונן קורקוס במשטרה מיום 20.3.13 וכפי שעולה מהסכם מכר רכב שנערך בין המבקשת לנאשם ביום 7.8.11, שווי הרכב ביום המכירה היה 106,000 ₪ פלוס מע"מ כיום, עפ"י כרטס הנהלת חשבונות שהמציא רונן קורקוס בחקירתו במשטרה, נותר לנאשם חוב של 39,571 ₪ לפיכך לא ניתן לטעון כי הבעלות ברכב שייכת למבקשת שכן רוב סכום עלות הרכב שולם למבקשת ובגין הסכום הנותר היא רשאית לתבוע את הנאשם בהליך אזרחי.
לפיכך, לטענת המשיבה סמכות החילוט מעוגנת בסעיף 36 לפקודת הסמים, ומשנתפס הנאשם נוסע ברכב עם כמות סמים גדולה, 478.47 גרם נטו של סם מסוכן מסוג חשיש, יש מקום להורות על חילוט הרכב עד תום ההליכים ולדחות את בקשת המבקשת על הסף.
דיון והכרעה:
5.בית המשפט שהרשיע אדם בביצוע עסקת סמים רשאי להורות, בנוסף לכל עונש, על חילוט רכוש "שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך", וזאת על פי סעיף 36א(א)(2) לפקודת הסמים המסוכנים. כמו-כן רשאי בית המשפט, לפי הוראות סעיף 23א(א) ו-(ב) לפקודה לקבוע, לאחר הרשעת נאשם בעבירות סמים, כי הנידון הוא "סוחר סמים", ורשאי לצוות בגזר הדין כי "בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים..".
6.סמכות חילוט מקבילה נתונה לבית המשפט, אף בעבירות סמים, לחלט רכוש - עפ"י הוראות סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה")
7.כאמור, עותרת המשיבה לשמר את התפוס בידיה לצורך חילוטו- בבחינת "תפיסה עד תום ההליכים".
8.כבר נפסק, כי לבית המשפט סמכות להורות כי המשטרה תחזיק תפוס עד להכרעה בבקשה לחילוטו לפי סעיף 39 לפקודה, אף אם התפוס אינו דרוש להצגה במהלך המשפט (ראו: רע"פ 1792/99 אלי גאלי נ' משטרת ישראל פד"י נג(3), 312). בעניינו מודיעה המשיבה כי בכוונתה לחלט את הרכוש שנתפס בהתאם לפקודת הסמים המסוכנים ובהתאם לסעיף 39 לפקודה. לפיכך, רשאי בית המשפט להורות על המשך תפיסת הרכוש בהתאם לסעיף 32 לפקודה (לעניין היחס בין הוראות התפיסה לפי הפקודה לבין הוראות החילוט והתפיסה לפי פקודת הסמים המסוכנים ראו: בש"פ 7079/08 פרנסה רחימי נ' מדינת ישראל (לא פורסם- ניתן ביום 2.2.09)).
9.אין חולק בין הצדדים כי הרישום במשרד הרישוי של הרכב הינו על שם המבקשת. עם זאת, בתי המשפט קבעו לא אחת כי הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד. הבעלות ברכב, בדומה לכל מיטלטלין אחר בהתאם להוראות חוק המיטלטלין, התשל"א – 1971, נבחנת על בסיס החזקה והשימוש ברכב ולא על בסיס הרישום.
יש לבחון אפוא, בשלב זה, אם קיימות ראיות לכאורה הקושרות בין הרכב לבין הנאשם. הכלל בעניין דיות הראיות לשם השארת הרכב בחזקת המשטרה עד לגזר הדין הינו כי:
"מן הבחינה הראייתית, לשם תפיסת רכוש, כמו גם לשם קביעתו של כל אמצעי מגביל אחר להבטחת מימוש החילוט, די בשלב הביניים, בדומה לדין בעניין מעצר נאשם עד תום ההליכים, בקיומן של ראיות לכאורה המצביעות על "פוטנציאל חילוט", קרי על קיומו של סיכוי סביר שאם יורשעו הנאשמים, יביא הדבר לחילוט הרכוש שבמחלוקת" (בש"פ 3750/09 פואז אלהואשלה נ' מדינת ישראל ואח' (טרם פורסם- ניתן ביום 2.6.09); כן ראו ע"פ 4341/99 וידאל נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3) 329).
10.עיינתי בחומר הראיות והגעתי למסקנה כי קיים "פוטינציאל חילוט", מאחר וקיימת זיקה בין הרכב לבין הנאשם, ועצם רישומו של הרכב עם שם המבקשת אין בו כדי לשלול את הזיקה בין הרכב לבין הנאשם להלן אנמק מסקנתי זו.
11.עפ"י חומר הראיות, הרכב היה מצוי בשימושו הבלעדי של הנאשם וכך גם העיד מר רונן קורקוס, בעליה של המבקשת, בחקירתו במשטרה מיום 20.3.13: "הוא מבצע קווים של החברה שלי, והוא עושה כמה קווים משלו, שלא קשורים אליי....אני רק נתתי לו את המטריה של רישיון הפעלה, קצין בטיחות וכל האישוריםשל משרד התחבורה".
גם בסעיף 3.2. להסכם מכר רכב מיום 7.8.11 נאמר ברחל ביתך הקטנה כי: "הקונה רשאי להשתמש ברכב לצרכיו הפרטיים ו/או העסקיים כרצונו, ובלבד שלא יפגע בביצוע הקווים שהועברו לביצועו עפ"י הסכם זה".